הטעם של הכוסברה נתפס על ידי אנשים רבים כ"סבון" לא נעים. יחד עם זאת, הרבה יותר אנשים מוצאים את הארומה של צמח התבלין נעימה. עם זאת, התפיסה השונה לחלוטין היא לא רק שאלה של טעם, אלא כנראה גנטית.
כך לפחות עולה מהתוצאות של מחקר מארה"ב. חלק מסוים של הגנום אחראי לבניית קולטן חוש הריח שנחשב כמגיב לתרכובות כימיות מסוימות שנמצאות בכמויות גדולות בכוסברה. הגן האחראי ובכך גם הקולטן זמינים בשתי גרסאות שונות. נראה שאחד מהם גורם לאנשים למצוא את הטעם של כוסברה לא נעים וסבון במיוחד.
הסלידה מכוסברה מופצת באופן לא שווה בעולם: בדרום מזרח אסיה ובמזרח התיכון, שם משתמשים בעשב התבלין בתדירות גבוהה במיוחד, רק כ-3 אחוזים מהאוכלוסייה סולדים מהטעם. לפי המחקר, מדובר על לפחות 17 אחוז באירופה.
לכן האנשים שנפגעו לא יכולים להפיק תועלת מהרבגוניות של הכוסברה. כמו פטרוזיליה, למשל, עשב המרפא משמש כמשפר טעם ובו זמנית כקישוט. הוא נותן למנות רבות רעננות פיקנטית כאשר מוסיפים אותה ממש לפני ההגשה. זרעי כוסברה נוטים להיות מתוקים חמוצים וחריפים והם משמשים בקארי, למשל. שורשי כוסברה, לעומת זאת, נפוצים במטבח האסייתי ומשמשים באופן דומה לשורשי הפטרוזיליה.